נכון בפוסט הקודם הבטחתי להסביר על "בקשה ישירה בלשון אני"?
מתי משתמשים בזה?
במצב שבו שמישהו מביא לי את הסעיף, וממש עולה לי, ואז בד"כ מה שיוצא לי מהפה זה תלונות/ האשמות.
ואז הצד השני, שומע רק את הכעס, וממש קשה לו לתרגם מה תכלס רוצים ממנו.
למי יש חשק להקשיב בכלל כשכועסים עליו. לי לא.
אז פה אני מנסה לחלץ מתוך ההאשמה שעולה לי, את הבקשה שאני רוצה לבקש.
לדוגמה:
אנחנו בדלת, וה-ר-ג-ע הוא נזכר שאולי כדאי לקחת גם מחצלת, והילדים ה-ר-ג-ע החליטו שכדאי שייקחו גם צעצוע לדרך ומתחילים לחפש בין עשרות צעצועים, ואני כבר עם התיקים.
רוב הסיכויים שמה שייצא לי מהפה זה משהו באזור "נו כבר נמאס לי לאחר תמיד!!!"
עכשיו השאלה היא מה אני מבקשת. תכלס: מה אני רוצה שיקרה עכשיו?
אפשר - בואו נצא עכשיו, אני רוצה להגיע בזמן
אפשר - בבקשה תזדרזו כי חשוב לי שנגיע בזמן
בטח יש עוד אופציות.
כאמור - לחלץ את הבקשה מתוך ההאשמה.
עוד דוגמה:
מתיישבים לדבר על תכניות לחופשה משפחתית. אני מרגישה פתוחה לרעיונות,
הוא מודיע בטון נחרץ ש"יוצאים לטבע והילדים צריכים אוויר ומזמן לא עשינו קמפינג".
אני, תמיד מעדיפה חדר עם קירות, מציעה משהו אחר.
הוא "קמפינג זה נהדר, הם כל כך נהנים".
אני מציעה משהו שני ושלישי.
הוא "אבל פעם קודמת שיצאנו לטבע...".
אני עולה לי: "אתה תמיד בא עם אג'נדה!!"
*תכלס: מה אני רוצה שיקרה עכשיו?*
אפשר - חשוב לי שתהיה פתוח להצעות.
אפשר - בבקשה תתחשב גם ברצונות שלי ובתכניות שלי, זה חשוב לי.
נקודות חשובות -
דברי ב"אני" - "אני מרגישה עלבון" ולא "אתה מעליב אותי".
נייטראליות - לזכור שמה שהוא רואה אחר ממה שאני רואה. הצרכים של האחר.ת שונים משלי. פחות לשפוט את ההתנהגות כטובה / רעה ויותר לבקש את מה שאני צריכה עכשיו.
מהניסיון שלי זה נשמע ממש קל - וזה הכי לא. שינוי האוטומט מתלונות לשפה של בקשות מחייב תרגול יומיומי ועקבי (בסוף זה נדבק, נשבעת!).
אז הכנתי תרגול ממש מגניב, של 10 משפטי תלונה, שאפשר לתרגם ל"בקשות ישירות".
אבל אמא שלי אמרה שזה המון ונורא קשה. השארתי 3. תרגמו את תוכן המשפט לשפה של בקשה, שמתחילה ב"אני מבקש.ת" או "חשוב לי"
למה את.ה תמיד כזה חסר.ת סבלנות בבוקר?
נמאס לי שאת.ה זורק.ת את המגבות הלבנות על הרצפה
את.ה לא מקשיב.ה אף פעם! את.ה חייב.ת להפסיק לקטוע אותי כל הזמן
אפשר לחזור אלי עם התלבטויות ואעזור בשמחה. מבטיחה
