top of page

ראפּוֹר: הקסם שיכול לגרום לכם לתקשר היטב עם כל אדם

תארו לכם שבאמצעות כמה תרגילים פשוטים יכולתם ליצור את מה שעד היום כיניתם "כימיה בין-אישית" עם כל אדם - שכנה, מלצר, בת הזוג או הילד שלכם. ובכן, זה אפשרי, ואפילו אין בזה שום זיוף. איך לתקשר עם בני אדם, פרק רביעי בסדרה

כשעבדתי בטלוויזיה, דבר אחד הפחיד אותי: "ערב פרמיירה". בניגוד לעבודה היומיומית בחטיבת התוכן, בה הייתי פתוחה, משעשעת ומלאת ביטחון, אירועים פומביים גרמו לי להיות סגורה, עצבנית וחסרת ביטחון. רוב העובדים דווקא חיכו לימים האלה; הזדמנות לצאת מהקיוביקל, להתלבש יפה, לצעוד על שטיחים אדומים ולהתחכך בכוכבי הסדרות. אני התחמקתי כמיטב יכולתי, וכשכן הגעתי, כולם, הבוסים שלי והעובדים שלי, ידעו שאזדקק לתמיכה, פן אמס לכדי שלולית של חרדה.

כשבכל זאת העזתי לשוחח עם אנשים באירוע, נמנעתי כמעט לחלוטין מקשר עין, הידיים התחפרו בכיסים וקצב הדיבור מהיר וחד, בניסיון נואש "לצאת חכמה" ולהרשים את בני שיחי. באותה תקופה דמיינתי עולם שבו אוכל להשתתף באירועים כאלה ופשוט לשוחח. חלמתי על האפשרות לתקשר עם כל מי שמולי גם במעמד כזה, להרגיש נינוחה מול האדם מולי, ואפילו ליצור את אותה תחושה אצל הצד השני. אגרום לו להרגיש כל כך משוחרר, שהוא יזכור אותי כ"האשה הזאת שהיה ממש קל לדבר איתה, כימיה ממש טבעית כזאת". 

מה שלא ידעתי אז הוא שלתחושה ה"טבעית" הזאת של "הנה בן אדם שקולט אותי מיד" קוראים ראפּוֹר (מצרפתית: rapport) והיא אפשרית עבור כל אדם עם כל אדם. ראפור, כך לפי ה-NLP, היא היכולת לבנות גשרים ולתקשר עם בני אדם אחרים, שונים מאיתנו ככל שיהיו, ולהצליח בזה. ניתן להגדיר בפשטות את המילה כ"כימיה בין אישית", או כפי שמגדיר מילון קיימברידג', "הבנה טובה של מישהו אחר, והיכולת לתקשר איתו היטב". במילון אוקספורד יש התייחסות גם ליחסים בקבוצה: "מערכת יחסים הדוקה והרמונית שבה האנשים או הקבוצות הנוגעים בדבר מבינים זה את רגשותיו ורעיונותיו ומתקשרים היטב".

הדבר החשוב ביותר לגבי ראפור הוא שאף שנראה שמדובר בקסם מסוים מאוד הנוצר בין אנשים או בכישרון של אנשים מסוימים - אפשר לבנות ראפור באופן מתוכנן ומודע, ממש כמו טכניקה ליצירת כימיה בין אישית. אם תחפשו בגוגל, תמצאו שהמילה ראפור מוצמדת בדרך כלל לפועל "לבנות" ולא "לעשות". ראפור נבנה באמצעות שלבים, והדרכים לבנות אותו רבות כמספר האנשים שמתעסקים בו. 

ההבנה כמה קל לבנות ראפור עם אנשים, מהמלצרית בקפה השכונתי, דרך קולגות בעבודה ועד הקרובים לנו ביותר, הילדים שלנו, ההורים, ובני הזוג, היא מדהימה. אנחנו רגילים להתייחס לכימיה בין אישית כמשהו "שיש או אין לך אותו", אבל תענוג לגלות שאפשר לתרגל את הטכניקה כל יום, עם כל אחד שפוגשים. בשונה מתרגולים של כלים אחרים, לא נדרש כאן דבר מלבד אדם נוסף כלשהו, מוכר או לא. 

לפני שנבנה ראפור אנחנו זקוקים לתנאי הכרחי אחד: ערך עצמי. עלינו להאמין שאנחנו ראויים לתקשורת כדי ליצור כזו עם בני אדם אחרים. לכן, כשאנחנו ניגשים ללמידת המיומנות של בניית יחסים עם מישהו - ארעי ככל שיהיה - יש לבדוק עם עצמנו, עד כמה אנחנו מעריכים את עצמנו ועד כמה אנחנו מאמינים ששווה לתקשר איתנו. ערך עצמי הוא הבסיס לכל תקשורת ועם שינוי הלך הרוח הזה, כבר יהיה קל יותר לתקשר עם בני אדם אחרים. 

לבניית ראפור יש כאמור מתכונים רבים. זה המתכון שלי:

שפת גוף.

שפת הגוף שלנו היא כלי שרובנו לא משתמשים בו באופן מודע. פרופסור אלברט מהרביאן (Albert Mehrabian) מהמחלקה לפסיכולוגיה ב-UCLA, היה זה שפיתח את "כלל ה-55-38-7" במחקר שפרסם ב-1967, בו נטען ש-55% מהתקשורת מתבסס על שפת גוף, 38% על טון הדיבור ורק 7% על המילים עצמן ועל מה שנאמר.

רוב הזמן אנחנו מתנהלים בסיטואציות חברתיות בלי לחשוב על ההשלכות של שפת הגוף שלנו, ומקרינים החוצה מסרים הסותרים את המסרים שחשוב לנו להעביר. חשוב להבין שכדי ליצור ראפור עם האדם מולנו, הכלי הבסיסי ביותר שיש לנו הוא יצירת קשר עין והתאמה של שפת הגוף. 

כך למשל, כשאני נכנסת למשרד של הבוס שלי והוא יושב פרוס איברים (תנוחה גברית יותר מאשר נשית) אשב גם אני מולו בתנוחה יותר פתוחה מסגורה. זה כמובן לא מחייב אותי לרגליים פשוקות, אבל לא אצליב רגליים ולא אשלב ידיים. אם אני הולכת לפרמיירה, והאשה שמולי מניחה את ידיה בכיסים, אניח גם את שלי בכיסים או בצידי הגוף, ולא אנופף מולה בתנועות ידיים חדות. כשאני מדברת עם נותן שירות שהטון שלו שקט ואני רוצה לקבל ממנו שירות טוב, אתאים את הטון שלי לשלו ואשתדל שלא להגיב בטון אחר.

כשאנחנו רוצים לבנות ראפור עם מישהו, כדאי להדביק את קצב הדיבור או להאט אותו בהתאם לדובר. הכוונה כמובן היא לא לחקות את מי שמולנו, אלא לייצר התאמה עדינה והתייחסות מרומזת למי שמולינו. קשר עין והתאמה פיזית יוצרים קרבה אוטומטית ולא מודעת אצל האדם השני, ומשרים תחושת נינוחות. 

אפילו שיקוף של הטיית הראש בלבד יכול לייצר את השינוי, כפי שמשתקף בתיעוד של הפסיכיאטר והפסיכולוג דוקטור מילטון אריקסון, שהיה מהראשונים להשתמש בראפור בקליניקה, אך בעקבות מחלת הפוליו ישב בכסא גלגלים והתקשה בתנועה, ועל כן הסתפק בשיקוף של הטיית הראש של המטופל שמולו ניתן לבנות ראפור אפילו באמצעות התאמה של קצב הנשימה, כפי שמסביר פה בסרטון אנטוני רובינס: 

אפשר ליצור שיקוף והתאמה של שפת גוף במגוון גדול של אלמנטים: קשר עין, נשימה, הבעות פנים, מנח ישיבה או עמידה, גודל ומהירות תנועות הגוף, עוצמת הדיבור, מהירות הדיבור, טון הדיבור, קצב המצמוץ, הטיות ראש ועוד. 

פתיחות וקבלה ללא שיפוט.

פתיחות וקבלה לא שיפוטית של האדם שאיתו אני בונה ראפור. יש הטועים לחשוב שבניית ראפור היא מן התחנפות מלאכותית שנועדה למצוא חן בעיני אדם כזה או אחר, אבל אני מאמינה שחייבת להיות קבלה לא שיפוטית ורצון אמיתי להתחבר עם האחר. 

אם נחזור לפרק הקודם בסדרה, אנחנו מחפשים לבנות גשר שיחבר בין הצדדים השונים. כך, אם למשל אני ניגשת ליצור ראפור באותה פריימיירה עם מישהי שאני שופטת אותה כ-X (השלימו את החסר, כמיטב הקללות העולה על דעתכם), מן ההכרח שלא תהיה בינינו תחושת נינוחות גם אם אדייק בשיקוף שפת הגוף שלה. כשהגיעה אלי מתאמנת שחוותה קונפליקטים חוזרים עם הבוס שלה ושלחתי אותה לבנות איתו ראפור, היינו צריכות ראשית לאוורר את כל האמונות שלה עליו, וכן, גם לקלל. 

נושא משותף. היכולת לייצר פתיחות וקבלה מאפשרת לנו ליצור עם האדם שמולנו מכנה משותף. באופן טבעי אין לנו עניין למצוא מכנה משותף עם כל אחד, אבל כשהמטרה שלנו היא ליצור ולבנות ראפור - זה הזמן להפשיל שרוולים ולהתחיל לחפש. אפשר להתחיל ממכנה משותף מאוד בסיסי, כמו צבע הנעליים. בנוסף, כשאני מאפשרת לבן שיחי לדבר, וחוזרת על חלקי משפט בניסוחים חדשים, או משתמשת במונח שאמר, אני יוצרת מכנה משותף: שנינו משתמשים באותן מילים.

ולבסוף, הדרך הקלה ביותר ליצור תחושת מכנה משותף, במיוחד עם אנשים שאין לנו איתם מגע יומיומי או עם אנשים חדשים בחיינו, היא להשתמש בשמם בזמן השיחה. שילוב השם של בן שיחי בשיחה מוביל לרוב לתחושה של, "היי, זוכרים אותי, מכירים בי" ותורם מאוד.  

 

הקשבה אקטיבית. הכלי משמעותי ביותר בכל שיחה, הוא לא דיבור, כי אם הקשבה. מדובר במיומנות לא מוערכת, המראה יותר מכל דבר אחר הערכה לאדם העומד מולי. כשאנחנו מפגינים כישורי הקשבה טובים, אנחנו בעצם מראים לאנשים אחרים שאנחנו מעוניינים ומתעניינים בהם, והם ראויים בעינינו. הקשבה אקטיבית דורשת רצון להבין אדם אחר, יחס לא שיפוטי של כבוד וקבלה ופתיחות לנסות ולראות דברים מנקודת מבטו של האדם האחר. זה דורש ריכוז ואנרגיה גבוהים, אבל בהחלט אפשרי. 

כיום נראה שאנחנו מקשיבים פחות ופחות. גם כשאנחנו רוצים לבלות זמן עם חברים אהובים או בני משפחה ויושבים איתם לארוחה משותפת, רובנו נאבקים בדחף לבדוק הודעות ברשתות חברתיות, אסמסים או מייל. קשר העין פוחת ואפילו בשיחות זוםכשאנחנו יודעים שאנחנו מצולמים מקרוב, אנחנו "בורחים" לחלונות אחרים ונמנעים ממבט.  

כשאנחנו לא מוסחים על ידי הודעות וטכנולוגיה, הרבה מאיתנו עסוקים ב"מה זה מזכיר לי על עצמי ומתי תורי לדבר". בזמן שהאדם השני מדבר, אנחנו "מכינים" את התשובה שלנו וחושבים לעצמנו על עצמנו: איך קרה לנו משהו דומה, איך ה'משהו' שלנו היה יותר נורא יותר או מעניין יותר, ואיך לדעתנו כדאי לפתור או להתקדם בנושא המדובר - וכל זה במקום להקשיב. הנטייה להפליג לתוך הנהר הפנימי שלנו היא טבעית ומתרחשת אצל כולנו, אבל חשוב לקחת בחשבון שחוסר הקשבה יוצרת הקטנה של האדם מולכם ותחושה שהסיפור שלו פחות חשוב משלכם. כדי לבנות ראפור עם האדם שמולי נצטרך להיגמל מהנטייה הזו. 

אחת מהביקורות החוזרות ביחסים ביני לבן הזוג, היא שאני משלימה לו משפטים בזמן שהוא מדבר. זו טעות קלאסית בהקשבה, שאני עושה כנראה בעקביות, וחומרתה נקבעת בהתאם לדרגות הריכוז שלי. לא נעים לי להודות בכך, אבל אני יודעת שזה תרגול מתמשך. הקשבה אקטיבית דורשת סבלנות וגם יכולת להמתין עד שבן השיח מסיים לדבר, כולל כל הפאוזות בדבריו. לאנשים מהירים כמוני זה עלול להיות עינוי סיני, אבל אם אנחנו רוצים ליצור ראפור  - מדובר בתנאי חובה.

הקשבה אקטיבית מבוססת על שאלות סקרניות, כאלה שאינן נטפלות לפרטים טפלים, אלא מתרכזות בעיקר, ועל כן הן שאלות פתוחות, כמו "איך הרגשת כשזה קרה?", ו"מה אתה מתכוון לעשות?".

שיחת זום היא באופן מצער "שוברת ראפור" קלאסית. הפריים התקריבי והמוגבל מחסיר את רוב שפת הגוף והתקשורת הלא מילולית של שני אנשים הנמצאים באותו חלל. קחו בחשבון שבשיחות זום תדרשו למאמץ נוסף כדי ליצור את אותה כימיה שהייתם יכולים ליצור בפגישה פנים מול פנים יותר בקלות. בסרטון הזה תוכלו ללמוד עוד על מכנה משותף, הקשבה אקטיבית וכל מה שהמצלמה תופסת מבחינת תנועה בשיחות הזום: ראפור יכול להיות אפריטיף, מנה עיקרית או סלט בתקשורת שלנו עם אדם אחר, הכל תלוי במידת הרצון שלנו להתחבר אליו. כשאנחנו משתמשים בכלי הזה מול הילדים שלנו, יורדים לגובה העיניים ומשתמשים באותן מילים, נוצר חיבור; כשאנחנו בשיחת מכירה עם לקוח ואנחנו משקפים וחוזרים על האמירה שלו, למשל, שזו פעם שלישית שהוא מתקשר - יש לנו מכנה משותף. שנינו מבינים את אותו דבר וגם משתמשים באותן מילים. אז מה עושים? מתחילים היום. בוחרים תרגיל אחד ומתנסים בו עם האדם הבא שפוגשים, ורואים את הקסם קורה. 

איך עושים ראפור בטלפון?

פורסם ב- 13.10.2021, לחיצה על הלוגו למעבר לכתבה באתר

עיצוב ללא שם (2).png
bottom of page