בפוסט הקודם כתבתי בהתלהבות על תקשורת מקרבת ואיך זה ה-דבר שמשנה את החיים ואפילו אחת המתאמנות שאלה אותי "את באמת לא צועקת על הילדים??" (אני כן) את באמת לא רבה עם אייל?? (אני כן).
תכלס אני ממשיכה להיות אני (שזה די משמח בגדול), ומוסיפה לי עוד יכולות להתמודדות עם מצבי חיים שונים.
החיים שלי מזמנים לי כאפות מסובבות מידי יום מבחינתי ואני מתרגלת על עצמי ועל החיים שלי כל יום.
מתרגלת מתרגלת מתרגלת. כללללל הזמן.
לפעמים מוטמע, לפעמים באים לי שדים מפעם משתלטים על המצב.
ככה, חיים.
אז בפוסט הקודם הסברתי בגדול על מה זה בכלל תקשורת מקרבת.
והבטחתי גם לעזור עם טריקים לזיהוי צרכים, כי אם אני לא יודעת מה אני צריכה אני נשארת ב"מה עשית לי או לא עשית לי" וזה מתכון להידרדרות ברוב המקרים.
ברשת אגב יש בטוח מיליון שיטות, בכל מיני שפות, לזיהוי צרכים.
הנה שני הטריקים שעובדים לי פרפקט:
1. לשאול בזעף "למה הוא לא...?!" ולזהות מה עולה:
לדוגמה:
- למה הוא לא מעריך את כל מה שאני עושה?? = אני צריכה הערכה. זה הצורך שלי
- למה הוא לא מקשיב לי?! = אני צריכה הקשבה
- למה הוא לא מחזק אותי בוויכוח מול מישהו אחר?! = אני צריכה ממנו חיזוק, תמיכה
ואפשר גם לפרק עוד, אם אפשר:
- למה הוא לא מביא לי פרחים אחרי שאמרתי מאה פעם שזה כיף לי? = אני רוצה שהוא כן יביא לי פרחים -> 'פרחים' בשבילי הם? הבעה של אכפתיות או תשומת לב אלי -> אני צריכה איכפתיות ותשומת לב.
2. לשאול "מה חשוב לי עכשיו" ולבחור תשובה מהרשימה:
וודאות/ גיוון/ ייחודיות/ שייכות/ צמיחה אישית/ נתינה לאחר/ ביטחון/ הכרה/ ניראות/ אמפטיה/ כבוד/ שיתוף-פעולה/ תמיכה/ חופש/ יצירתיות/ סדר/ עקביות/ אוטונומיה/ אמון/ פרטיות/ נוחות/ אתגר/ שקט/ אחדות/ אחווה.
יש עוד מלא תת-צרכים. אם עולה לכן משהו אחר, לכו על זה.
שוב פעם, למה זה טוב?
כי כשאני מבקשת בקשה ישירה ואומרת מה בדיוק אני צריכה, בד"כ לצד השני יותר קל לשמוע וליישם.
ננסה ונצליח.