הילה מאור הגאונית הייתה מורתי הראשונה לגישור (כן, למדתי גישור, אולי בזקנתי כן יהיה לי חשק על קונפליקטים מבית משפט, כרגע לא). היא אמרה מלא דברים חכמים וגם תמיד תמיד היו לה נעלים נהדרות אז הקשבתי קשב רב.
אחד הדברים שנכנסו לי עמוק ללב, לשפה וגם לקליניקה היה "לא כלב". פשוט - כשאני רואה חתול עובר אני לא אומרת "הנה לא כלב!!" כי זה יכול להיות חייזר, ארנב או חד קרן (במקרה הטוב). אני אומרת - הנה חתול!
זה נאמר כדי לברר עם הצדדים בגישור מה הם רוצים, בניגוד למה הם לא רוצים. כי ככה זה א.נשים, אומרים.ות מה לא. ואל תתבלבלו - יש מלא מילים ל"לא".
לא בא לי להישאר בלי כלום, אין לי כוח לשמוע אותך, אל תצעקי עלי. בטח יש עוד.
למדתי את זה כמתודה פשוטה, ככה כמעט על הדרך,
ואני די בטוחה שזה אחד הכלים והשינויים הכי משמעותיים שעשיתי בשפה שלי והשפיע על החיים בכלל.
אח"כ למדתי גם NLP.
ב-NLP לומדים שהמוח שלנו מתעלם כמעט תמיד מהמילה "לא". הבדיקה הכי פשוטה היא שאבקש מכן לא לחשוב על פיל סגול ענק שעכשיו עומד מולך. כן, אל תחשבי עליו. הוא לא משפריץ מים נוצצים לכל עבר ולא עושה קולות חמודים של גור פילים קסום.
הבנת שאת לא יכולה לא לחשוב על הפיל הסגול, נכון?
כלומר שאת חייבת לחשוב על הפיל הסגול.
משתמשים בזה בכל מיני תהליכים ובעיקר שמים לב, שאם אומרים למישהו משהו במתחיל ב"לא" רוב הסיכויים שהוא ישמע רק את ההמשך.
אני עדיין אומרת את המילה לא, שיהיה ברור. מלא. לפעמים אני משתמשת בה במכוון. לפעמים היא מתגלצ'ת לי החוצה.
הרבה פעמים אני מתרגמת את עצמי סימולטנית בלייב.
נגיד "לא בא לי לצאת" ואז מיד "אני רוצה להישאר בבית" (כמעט תמיד נכון עלי אגב).
אז אין לי איך לסגור את הטקסט הזה,
סתם.
אני כן מתלבטת איך לסגור פה. כי זה באמת כל כך חשוב ומשמעותי לשפה וממנה לחיים. זה דורש כמעט רק מודעות ותרגול על הלשון. ננסה ונצליח.
