בוודאות שבוע בלונדון עם המשפחה הגרעינית (אמא, אבא, אחותי ואני - בלי בעלים בלי ילדים*) זו חוויה מגבשת. אנחנו חוזרות להיות הילדות, כולן.ם שמחים להרגיש משפחה, אהבה, ללכת מחובקים ברחוב, לצחוק בקול פרוע, להיות נוסטלגיים על בדיחות מלפני שנתיים, ולאכול אוכל מרגש. וזה לפני קניות, תערוכות, שווקים והשנה גם אופרה הודית.
מצד אחד זה באמת סוכר טהור ומנצנץ (במובן השמח של הסוכר, עוכרות-סוכר שכמותכן!)
מצד שני זה סיר בישול איטי של כל הסרטים של כל השנים של כל בני המשפחה.
וכשיש בישול איטי לפעמים גם יש "תמיד":
תמיד הוא שוכח את התיק במסעדה
תמיד אני מבקשת, ביקשתי כבר מיליון פעם
טוב, היא לא שומעת כלום, זה תמיד ככה
נו, הוא מחנך אותי תמיד
וההכללה הזו של תמיד היא מסוכנת. כי זה אף פעם לא תמיד.
וכבר אמרתי פה וחפרתי שם על זה שהמוח מאזין ומאמין. אם אני אומרת לו "תמיד" הוא מאמין לי ומעלה סטרס בהתאם, כי זו כנראה סכנה משמעותית עבורי וצריך להיערך - וסטרס כזה תמיד מיותר (הייתי חייבת:)
ובעיקר זה פשוט שקר.
מזכיר לי מיד את החשיבות של טוהר המילה (מבטיחה להסביר על "ארבע ההסכמות" בעצמי בהמשך).
הוא לפעמים שוכח את התיק. נכון שביקשתי, אבל אולי ביקשתי פעמיים.
היא שומעת רוב הזמן. והוא כן מחנך אותי מידי פעם.
ובעיקר, אז מה?
אם הכוונות טובות והלב טהור, למי אכפת?
מה טוב הכעס הזה?
מאז לימודי האימון יש מילים שעושות לי צלצולים במוח. אזעקות: "תמיד", "רק", "כל הזמן", "אף פעם".
במקום זה אני משחילה פנימה בלב שלי "גם". "לפעמים". "עכשיו". "במקרה הזה".
ננסה ונצליח.
*לבבות פה למטה מראים לי שאהבתן.ם את הטקסט. תגובות - בכלל מרחיב את הלב.
*לקביעת פגישה נכנסים פה ויאללה מתחילים דרך חדשה בחיים.
(או שפשוט תתקשרי אלי 053-6069320 :)
*לחיצה על הלב למטה משמאל מספרת לי שאהבת את הפוסט!