שנים שאני מכניסה ומתייקת רגשות ומחשבות במגירות בשידה הדמיונית שלי. אוכל, גירוד באף, פחדים.
נורית מורתי המעולה לימדה אותי.
איך זה עובד:
נגיד שאני יושבת לתרגל מדיטציה.
אחרי 10 שניות, במלוא הדרה, מחשבה חשובה: "בא לי חביתה עם גבנ"צ!".
מהר מכניסה אותה למגירה דמיונית שעליה תווית: "רעב" (מימיני תמיד יש ארונית ענקית, עם המון מגירות קטנות, כמו בתמונה למטה).
ענת סתמי. חוזרת לתרגול. נושמת נשימה מודעת.
עוברת עוד חצי דקה. מרגישה גירוד באף.
מכניסה למגירה הדמיונית שעליה התווית: "גירודים".
יאללה תתרכזי. חוזרת לתרגול. מתמקדת בנשימה בצורה מודעת.
עוברות 3 דקות במקסימום.
ואז עוד מחשבה מתגנבת מתחילה לדבר בלי הזמנה: "מה יהיה אם המצב יחמיר ולא יהיה כסף לאוכל וכולנו נשקע בדיכאון?"
מכניסה למגירה הדמיונית שעליה תווית: "דאגה".
מתלבטת. אולי זה למגירה של "חרדה"?
סוגרת את המגירה בזריזות.
מבטיחה לה שאחזור אליה אם יהיה צורך.
בגדול ככה זה בתרגול, ב-17 שנה האחרונות. יש ימים שמצליחה להתכנס ולהתפקס יותר. יש ימים שנופלת למחשבות ורגשות כל 10 שניות.
אז מה למשל כתוב על המגירות שלי? מה שהמוח שלי מציע כשאני שואלת אותו.
לפעמים כשאני עייפה יש לי רק שלוש מגירות: רגשות, מחשבות, תחושות גוף.
לפעמים כשאני במצברוח מסודר ומתוקתק יש לי מאות תגיות ומגירות: פחד עתידי, זכרונות עבר, נוסטלגיה שקרית, רעב אמיתי, חשק למתוק, רעשי מכוניות, ציוץ ציפורים ועוד כיד החירפון הטובה.
בימים האלה של החירפון העולמי אני מרגישה שזה זמן מעולה לתרגל את הרעיון הזה גם בשוטף, בלי להיכנס למדיטציה. סתם ככה במטבח, בסלון, בכל מקום.
הבעיה העיקרית היא עודף הזדהות.
כשאני מזדהה עם הרגשות והמחשבות בצורה מוחלטת המצב מחמיר.
אני לא רוצה לטבוע כולי בפחד או דאגה.
אני רוצה להיות ענת שמרגישה באופן זמני רגש של פחד.
אני רוצה לראות את המחשבה על מה יהיה, להסתכל, לפעמים להריח ולשחרר אותה. אני רוצה לשים אותה במגירה ולהסתכל עליה אח"כ אם יהיה בה צורך. אם לא - שתרקב שם מצידי.
(*בודהיסטים - אתם צודקים. צריך לקפוץ ראש לתוך הלוע של השד כדי להתמודד איתו בצורה מלאה. זה לא הזמן!!! לדעתי לפחות).
אז מה אני מציעה תכלס?
שתזכרו שיש לכן.ם שליטה על המחשבות שלכן. וכל מה שצריך זה רק לסדר אותן.
ואם נדחפת לכם מחשבה שלא בא לכם לחשוב ועושה לכם בלאגן - שימו אותה במגירה עם תווית (חשוב תווית, לא מספיק סתם מגירה).
תייקו אותה בצורה מסודרת עם כותרת, בלי לכעוס עליה. זה לא אשמתה שהיא דביקה. זה טבען של מחשבות.
זה ידוע שסדר עושה שקט, ומהניסיון שלי גם בתוך הראש זה עובד מצוין.
ננסה ונצליח.
לחיצה על הלב למטה משמאל מספרת לי שאהבת את הפוסט!