הורים הם לא מעדניה

אזהרה - כל האמור פה נכון גם על בני.בנות זוג, ילדים, לקוחות, ובני האדם בכלל.

אקדים ואומר שההורים שלי מייצרים פטל. ואם להיות ספציפית אז בסוף הפוסט אניח לינק אל ההודיה שלי אליהם.

וגם אציין שאני הורה בעצמי והרבה ממה שכתוב פה נובע גם מהתחושות שאני מרגישה שמופנות כלפי כאמא.

מההתחלה:

אחת ההבנות היותר משחררות שהגעתי אליהן בשנים האחרונות היא שהורים הם לא מעדניה.

מאיזושהי סיבה, רובינו, וכמובן גם אני, מסתובבים רוב החיים בתחושה שההורים שלנו אמורים להיות מעדניה.

מעדנייה מהשוות, ענקית, מרווחת, עם מדפי מדפים עמוסי כל טוב, נגיד Trader Joe's כזאת בארה"ב.

עם הגרנולה הכי טעימה, ובריוש טרי ובאגט מתפצח וירקות נוצצים. ופירות מתוקים כמו פטל סגול. רק להושיט יד ולקחת אל הסל שלנו. והעובדים! כה אדיבים, אומרים בוקר טוב, ערב טוב, לא שופטים, שם רק כדי לעזור להוריד משהו ממדף גבוה או להחמיא לי על טעמי הטוב בנקניקים.

ומידי מפגש, אנחנו מופתעים שהם לא.

ההורים אני מתכוונת (איבדתן אותי בבריוש? אנחנו מדברות פה על הורים. ריכוז בבקשה).

אנחנו מתאכזבים על שההורים הם לא מעדנייה.

הם יותר דומים למגדלים האורגניים שפנויים לשלוח לך "רק בימי שלישי בין 11 ל-12:45" ושולחים "מה שהניב השדה השבוע". וזה מאכזב לפעמים כי כל כך רציתי פטל ובארגז יש תפוחי אדמה.

למה אין את מה שאני רוצה?

וגם - למה לאחרים יש פטל ולי לא??

אז אני אומרת די.

ומסתכלת דרך משקפת ה-NLP והזן (הן ממש דומות),

דרך ה-NLP:

תפוחי אדמה יכולים להיות הבעת אהבה אינסופית, מחויבת ומלאת שמחה בדיוק כמו פטל.

לאדם אחד נתינה אחת מתאימה ולאחר לא. הפרשנות שלי את מה שהם נותנים היא שלי, ולא קשורה למה שהם נותנים מבחינתם.

אז מה לעשות?

להודות על כל נתינה שהיא.

כי הם בני אדם, ולא מעדניית גורמה הושט ידך וקח מה שבא לך.

האהבה שלהם היא טובה כמו שהיא, בלי קשר למה שאנחנו היינו רוצים, לתפיסות שלנו של "מה שהורים אמורים לעשות" ולגחמותינו השונות.

ברוב המקרים הם פשוט אנשים. כמונו.

כמוני.

גם אני אמא ואני די בטוחה שהילדים שלי המומים מידי יום ממה שאני לא מספקת להם. הם בגילאי יסודי אז הם גם אומרים את זה בקול רם ממש.

יצא לי לכעוס על אבא שלי מידי פעם, על שהוא קר, לתחושתי.

השבוע פגשתי בחורה מקסימה, שכועסת על אביה על שנתן לה אהבה ללא תנאי, ענקית, עוטפת, ובכך - לדעתה - הרס לה כל סיכוי לקשר נורמלי עם כל בחור - עקב ציפיות לא ריאליות מכל בחור.

למתקדמות.ים - פרשנות זן:

הורים מה הם? אנשים.

זהו.

כל ציפייה אחרת מהם היא מוסכמה חברתית / הנחה פרטית שלנו. נתונה לפרשנות, נתונה לדיון, והכי חשוב - היא יחסית ולא אמת מוחלטת.

אם אני מסתכלת "דרך מראה צלולה" ומשקפת את מה שהם - הם אנשים. בני אדם.

זה הכל.

אני יודעת שמדובר בתפיסה רדיקלית, וגם אני לפעמים מתקשה ליישם.

מה התכלס?

תתקשרו להורים שלכם, תגידו תודה רבה על הארגז שהביאו לכם, על כל מה שיש בו.

תפוחי אדמה, פטל או מה שהשדה הניב השבוע.

וכמו שכתבתי בהתחלה - אני מרשה לעצמי לכתוב את המילים האלה כי ההורים שלי מייצרים פטל והם השראה בחיי. וכשהם מביאים לי משהו שלא טעים לי, אני אומרת להם במפורש מה אני רוצה או צריכה מהם. זה דורש אומץ, אימון ומאמץ - וכן אפשרי.

למי שלא היה פה ביוני 2018, הנה פוסט ההודיה שכתבתי להורי: https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10156412112622692&set=a.120984612691&type=3&theater

*לחיצה על הלב למטה משמאל מספרת לי שאהבת את הפוסט!