זה אמור להיות אחרת.
הוא אמור להבין את זה כבר.
זה לא אמור להיות ככה אצל זוגות.
אמור זו אחת המילים שעושות לי אזעקות במוח. נורות נדלקות, סירנות נשמעות.
מי החליט מה אמור להיות?
אני מבטיחה לכם שאף אחד.
ושום דבר לא אמור להיות.
אמור זה בכלל שם של דג. אם לדייק אז קרפיון צמחוני.
הבעיה עם האמור (כמו גם עם אחיו "צריך", "חייב") היא שהוא בד"כ לא קשור בכלום לאנשים שמולנו, ולסיטואציה הספציפית שיש בינינו.
הוא מבוסס ברוב המקרים על מה שראינו בסרטים או בעיתוני נשים, ונדמה לנו שככה זה "אמור להיות". במקרים חמורים הוא מבוסס על המצאה מוחלטת, שהמצאנו, כי נדמה לנו "שיש אנשים שאצלם...".
אם תעשו רשימה של כל מה שאמור להיות בחייכן.ם, והוא לא תואם את ה"אמור", תגלו שכמעט כל הכעס בעולם מתחבא מתחת לאמור.
אם היא אמורה להעריך את העבודה שלי, והיא לא - מכעיס.
אם הוא אמור לחלוק איתי את הטיפול בילדים, והוא לא - מכעיס.
אם ההורים שלי אמורים לפרגן לי, והם לא - מכעיס.
אם חברה שלי אמורה להגיע בזמן, והיא מאחרת - מכעיס ביותר.
גם אני, אם אני לא מתנהגת כמו שאני אמורה להיות, האמא שאני אמורה להיות, בת הזוג שאני אמורה להיות, רגשות אשם וכעס עצמי.
אפילו - אם היה אמור להיות יום יפה ויש פתאום גשם - מכעיס (וגם חוצפה).
כעס נולד כשקורה משהו שלא תואם את הציפיות שלנו.
הקטע הוא שאפשר שהציפיות שלנו יהיו יותר גמישות ובעיקר יותר מותאמות למי שמולנו ולתנאים הספציפיים.
ברור שכדאי לאהוב, כיף לנהל תקשורת מקרבת, נעים שמקשיבים ומתחשבים - אבל זה לא "אמור" להיות ככה.
וגם תמיד כדאי לבקש דברים שרוצים. לפעמים מקבלים!
ננסה ונצליח.
*לחיצה על הלב למטה משמאל מספרת לי שאהבת את הפוסט!