שלושת הצעדים להצלחה בזוגיות


אני לא מתיימרת, באמת, שיהיה ברור. אין לי נוסחת קסם וגם אייל ואני רבים על שטויות ויש לנו משברים.

ובכל זאת יש משהו שלמדתי והוא פשוט חובה בכל בית. חובה בכל מערכת יחסים.

גם אחרי שלימדתי אותו 100 מתאמנות (כן!) עדיין בכל פעם שהוא בתרגול, יש בו ערך.

אגב רק להבהיר, זוגית מבחינתי זו כל מערכת שיש בה שניים. כן, זה אומר שיש זוגיות משמעותית גם ביני ובין המחנכת של הבת שלי. או עם כל אחד מהילדים שלי.


אז מה הם 3 הצעדים אתן כבר שואלות?

  1. נוכחות

  2. ראפור

  3. דברים שרואים מכאן לא רואים משם

אני אפרט, קצת. בכל זאת בלוג:

1. נוכחות:

אני מודה שגם אני מתקשה בהקשבה נוכחת. להרים את הראש מהמחשב כשאני מדברת, לסגור את הנייד כשאני מקשיבה. וברור לי חד משמעית שזה הצעד הראשון אל האושר.

קשר עין הוא הדבר הבסיסי ואולי הכי חשוב בתקשורת אנושית ואנחנו מנפנפים אותו מאז עידן הניידים, כאילו כלום.

"למקבל" זה ההיפך מנוכחות וזה גם גורם מוכח לסטרס. המוח שלנו לא באמת בנוי למולטיטסקינג. הוא רק מזפזפ ממש מהר בין מחשבות ופעולות ומציף אותנו בהורמוני מתח. אם אתם בשיח עם מישהו ואתן באמת חייבות לענות להודעה - תתנצלו ותגידו שיצאתן מקשב. זה כאילו השלב הכי קל ובפועל הוא הכי מסובך לכולנו.


2. ראפור:

כבר אמרתי מלא על ראפור, אז אקצר ואומר שמדובר בכימיה בין אנשים וזו לגמרי מיומנות. מפתיע נכון? הרגש הנינוח הזה שמרגישים עם מי שמכירים הרבה זמן, וקל להיות לידו.ה? את זה בדיוק אפשר לתרגל. אני משתדלת לתרגל ראפור עם כל אדם שחשוב לי. לוחצים על התמונה ועוברים לעמוד התרגול.

3. דברים שרואים מכאן לא רואים משם

השבוע נזכרתי בקליניקה שגם מי שכבר מכירה את הרעיון של נקודת מבט וכבר הכירה ברעיון שמה שהיא רואה וחושבת שנכון, אחרים רואים אחרת - עדיין צריכה לתרגל.

אני, כאדם פרטי וגם כמאמנת - יוצאת מנקודת הנחה שכל תקשורת סבירה בין שני אנשים היא נס.

בני האדם, כל כך שונים אחד מהשני ורואים את העולם כל כך אחרת, שזה וואו שיש משהו שכן עובר בצורה בהירה מצד לצד.

נראה לך שהגזמתי? לדעתי לא. כשזו הנחת היסוד שלי, זה גורם לי לבקש בקשות ישירות ולא עקיפות, להגיד מה אני כן רוצה ולא מה אני לא רוצה שיקרה, לוודא שהבנתי בדיוק, להקשיב לוודא שהצד השני הבין.

בקיצור - לחדד את התקשורת כל הזמן.

וגם אני טועה מלא. אבל כמו תמיד - #ננסהונצליח. הכל פה ניסוי ועד שתהיה תוצאה רצויה אני ממשיכה לנסות.


השבוע נזכרתי בזה כי שמעתי את השיר המעולה וממש מצמרר של מארינה מקסימיליאן בלומין "בוער בי השינוי",

הפזמון שלו מדבר בכנות על הפער הזה.


הנה (חלק מ)המילים:

בוער בי השינוי

בשבילי זה כמו תרופה

בוער בי השינוי

אולי ברוח התקופה

גם אם לא ידעת

לא ראית את זה בא

אני מרגישה ת׳סוף

וסוף זה לא נורא


בוער בי השינוי


גם אם הוא נפגע

בוער בי השינוי

בוערת כבר זמן מה

גם אם לא ראית

איך לא ראית את זה בא

אני מרגישה בסוף

שעשינו פה בחירה


שני אנשים נפגשים

מחזיקים ידיים מול אותה תמונה

אני רואה הרים

אתה רואה שקיעה


שני אנשים מנסים

מזמינים חופשה

רחוק מכאן

אני רוצה על הגלים

אתה אומר אני צריך שנייה


צריך שנייה

את לא שפויה...


נשמע מסובך? רוצה לבוא להתאמן איתי ביחד?

אפשר לקבוע פה בצ'יק: https://calendly.com/anatriba/lets-meet-up?month=2021-06

שמרי לך את הלינק 🙏🏼

ואני פה תמיד לשאלות ב-053-6069320, ענת