בגדול רוב הזמן המוח שלנו עובד ב"מה לא", זה איזה עניין הישרדותי ולא אנג'ס לכם בהיסטוריה של זה, אבל ככה זה עובד אצל רובינו רוב הזמן.
אנחנו יודעים ממש טוב ממה להיזהר ומה לא טוב לי.
כדי לשנות את האוטומט הזה בקליניקה וגם בראש ובשפה שלי אני עוסקת ומעסקת מלא בשאלה מה כן.
עוד נדון בה פה בהרחבה בנושא הזה של "שפת הכן", בינתיים מתחילה בבירור מה אני בכלל צריכה ממך כי זה דחוף פה העניין הזה. מי שחיה עם אנשים בבית יודעת טוב מאוד כמה זה דחוף.
אז קודם כל אני עושה לי רשימה של כל הדברים "שהוא לא" ומביאים לי את הסעיף על בסיס קבוע. הכי קל לי להתחיל ב"למה". כי "למה" של מבוגרים בד"כ מאשים וזועף מבפנים ולא סקרני וחמוד כמו של ילדים.
חדות העין ישימו לב שאין בכלל סימני שאלה, כי זו לא באמת שאלה אלא תלונה. מתחילה:
למה הוא לא מגיע מוקדם
למה הוא לא מציע מיוזמתו לבוא מוקדם
למה הוא לא מפנה צלחות מהסלון (כן, אוכלים אצלנו גם בסלון, מודה)
למה הוא לא מתקן את המנורה שמתנדנדת בחדר העבודה שלי
למה לוקח לו 9 שנים לקחת לתיקון את המסגרת של התמונה האהובה עלי
נראה לי הבנתן
עכשיו לוקחת את משפטי התלונה ומתרגמת אותם לבקשות ורצונות:
אני רוצה שתבוא היום מוקדם / למה הוא לא מגיע מוקדם
חשוב לי שתפנה אחריך מהסלון / למה הוא לא מפנה צלחות מהסלון
אני רוצה שתחבר השבוע את המנורה. אם זה יתאפשר רק אחרי זה, תגיד ואמצא פתרון אחר/ למה הוא לא מתקן את המנורה שמתנדנדת בחדר העבודה שלי
אני רוצה לתקן את המסגרת של התמונה. אני אקח אותה לתיקון/ למה לוקח לו 9 שנים לקחת לתיקון את המסגרת של התמונה האהובה עלי
ועוד משהו, כמו הכל גם זה משתנה כל הזמן. אז שומרת על גמישות.
ננסה ונצליח.
Comments